שאלות ותשובות ראשי

לאורך שנות פעילותי המקצועית בתחום האימוץ נתקלתי בשאלות רבות החוזרות על עצמן, בגרסאות מעט שונות. קיבצתי עבורכם את השאלות והתשובות (בציון שמות בדויים) בתקווה שיוכלו לסייע לכם בהתמודדות. אני מזמינה גם אתכם לשלוח אליי שאלות והתלבטויות . אפרסם אותן בדף זה בעילום שם. מבטיחה לנסות ולענות על כל שאלה ושאלה. למשלוח שאלה הזינו בטופס מטה או צרו קשר.





 

 

 

 

 

יונית שלום. שמי מימי ויש לי 2 בנים מאומצים. הבכור (בן 17), בעלי ואני מאד דומים. הוא כהה עור וכך גם אנחנו. הצעיר, בן 13, בלונדיני עם עיניים כחולות. נכון – חיצונית הוא מאד שונה. בשנה האחרונה מאז עלה לחטיבה מתלונן הצעיר על ההבדלים ביננו וטוען שמסיבה זו אנו אוהבים יותר את הבכור. בנוסף הוא מספר שילדים בכתה מקניטים אותו שאני מבוגרת ונראית כמו סבתא שלו. מה עושים? איך עוזרים לנו ולו?
מימי שלום, בפנייך אלי את מתארת מספר סיטואציות שמוכרות בעולם האימוץ. סיטואציה אחת של דמיון והשנייה של הגיל. אתחיל עם השנייה. היותך מבוגרת, היא עובדה. ועובדות לא ניתנות לשינוי. אני מציעה כי תפני לילד ותבדקי אתו איזה משפט מתאים ונכון לו לומר לחבריו בכיתה. משפט “סותם פיות”. אשר בעקבותיו לא יהיה להם מה לומר. המשפט צריך להיות חכם ולא מתנגח. באופן אישי אני יכולה לומר לך שאחת מבנותיי בחרה לומר בסיטואציה דומה לזו שאת העלית כאן שאני הכי אמא שלה בעולם. זו עובדה ושוב, עם עובדות קשה מאד להתווכח. תני לבנך להחליט מה לענות, תכווני אותו כך שיהיה משפט קצר עם כמה שפות פרשנויות.
לעניין הדמיון – את מתארת את עצמך כאמא בעלת עור כהה לילד בלונדיני. תיאור זה כמוהו כעובדה. לא ניתן לשנות את צבע העור שלך או של בנך הצעיר. כן ניתן לשנות את המחשבה על העובדה שהדמיון אינו מעיד על שייכות. בעלך ואת צריכים לטעת בילד הרגשה של בטחון, שייכות ואהבה. לומר לו בלי סוף שהוא שלכם ושלא תוותרו עליו. תחזקו אותו במקום שלו בתוך המשפחה, תנו לו משובים חיוביים על דברים שהוא עושה ואפשרו לו להרגיש שייך. אז יפחתו ההוויה והשונות הפנימית ואתה הפחדים והחרדות האחרים.
המון הצלחה, יונית
שלום, שמי יוני ואני נכה בן 40 , רווק שרוצה לאמץ ילד. האם אני אוכל להיות הורה מאמץ?
שלום יוני אני מעלה כאן את מכתבך למרות שעניתי בעבר על פנייה כזו.
הגוף היחיד בישראל המוסמך לאשר הורים כמאמצים זה השירות למען הילד, על כל אגפיו – האגף של אימוץ ילדים בארץ ובמקביל האגף לאימוץ בין- ארצי. הצעתי לקרוא את כל החומר באתר של השירות ולפנות אליהם בדרך המקובלת.
לינק לאתר השירות מצורף לנוחיותך:

http://www.molsa.gov.il/UNITS/WINGS/AGSHERUTIM/Pages/ShirutEledEmuz.aspx

אני מאחלת לך הצלחה רבה
יונית

שלום יונית,
ראשית אני מוכרחה להודות לאפשרות לקיים דו- שיח הזה באתר שלך. תודה. שמי נחמי ואני אמא מאמצת של שתי בנות, 16,13. בבניין בו אנו גרים ישנה שכנה רווקה מבוגרת בת 50 שהחליטה להתחבר עם ביתי הקטנה כך שהיום לאחר שנה של קשר ביניהן, שאני ראיתי אותו בתחילה כיחסי שכנות טובה, הודיעה לי ביתי שהשכנה רוצה להפוך לאמה הבלתי רשמית! כל גבול שאני מציבה, מתקבל על ידי הילדה בתגובה גורפת שהיא כבר לא בתי אלא בתה של השכנה. בשעת ויכוח מוסיפה הילדה שהלוואי ולא הייתי אמא שלה והיא כל יום מתפללת שהשכנה תוכל לאמץ אותה במקומי. לא הייתי מטרידה את עצמי ואותך אילולא היתה הילדה מקבלת גיבוי מהשכנה. מה את מציעה לי לעשות עם השכנה (עם הבת שלי אני כבר אסתדר)?
נחמי שלום, אני מודה על פנייתך. הנושא שתיארת מחייב לדעתי לקיים שתי שיחות – עם הבת ועם השכנה. כיוון שביקשת את עזרתי בשיחה עם השכנה, אומר לך את דעתי בנושא .
בשיחה עם השכנה עליך להסביר לה את הגבולות הברורים – שלה כשכנה ושלך כאם. תאמרי בצורה חד משמעית שאינך מוכנה לסבול התערבות כזו או אחרת במשפחתך. הסבירי שאין ביכולתה לאמץ את בתך כי יש לה אמא אחת, נפלאה שדואגת ואוהבת אותה הכי בעולם. עליך לחדד שתשמחי להמשיך את מערכת הקשרים הידידותית בינכם כשכנים ותו לא. את בהחלט יכולה להציע לה לפנות לשירות למען הילד ולאמץ ילד גדול, משלה, שישמח למשפחה.
שלום יונית,
אנחנו זוג דתי ממוצא תימני המתגורר במרכז הארץ. לפני 11 שנה אימצנו את אורי מרוסיה. בגלל הבדלי הצבע מהר מאד סיפרנו לו על היותו מאומץ. השינוי החיצוני לא היווה בעיה כי שנתיים לאחר אימוצו הבאנו לו אח מרוסיה, בן שמו, גם הוא בלונדיני. הבעיה התעוררה עכשיו, ערב בר המצווה של אורי. אורי לא יכול להתפלל ולומר את הדרשה במבטא המדויק והדבר יוצר בעיה עם הרב ועם הסבא של אורי. אנחנו יודעים שהבעיה מאד נקודתית אבל מה את מציעה לנו לעשות? חשוב לנו מאד שאורי יעלה לתורה בבית הכנסת שאנו מתפללים בו. תודה, מיכה ועליזה.
שלום מיכה ועליזה, אני מבינה בחשיבות העניין אותו העליתם ומודה על הפנייה.
מהמכתב הארוך שכתבתם לי אני למדה שבאי בית הכנסת יודעים שאורי מאומץ. כך שנראה לי שהם לא אלה המצפים ממנו להיות מי שאינו. המסר שיש לי אליכם הוא קצר וברור.
קבלו את אורי כפי שהוא. אורי יכול לעשות את הכי טוב שהוא יכול. אבל לא יכול להיות ולעולם לא יהיה מישהו אחר – הוא יכול להיות אורי! לפי תיאורכם במכתב מדובר בילד נבון, פיקח וחייכן. קבלו אותו כמו שהוא. התפללו אתו וכבדו אותו בדרשה שיאמר. בעיני חשובה הדרשה וכוונתה האמיתית היוצאת מהלב לא פחות מאיך נאמרה ובאיזה מבטא.
ברכות לבר המצווה ולכם הורים מאושרים.
מזל טוב, יונית טרנר

יונית שלום,
האם אני כמאמץ יכול לעשות היום מעשה או מעשים שיקלו על הילד שלי בעתיד? יש לי בן מאומץ בן חמש. תודה מוטי.
שלום מוטי, יש הרבה מאד דברים שיכולים מאמצים לעשות כדי להקל על הילדים אתמקד בעיקריים.
ראשית, להבין במדויק מה הם אומרים מילולית והתנהגותית. להבין את הצורך שנחבא בין המילים. בנוסף – להבין את ההתנהגות ולהוציא את האימוץ מתוך ההורות הרגילה תוך שימת דגש על תשובות מדויקות לצורך של הילד.
הבן שלך רק בן חמש אבל הדוגמא הבולטת ביותר היא זו של ילד בגיל ההתבגרות. בגיל 16-17 אתה תשמע משפטים כמו אני שונא אותך – הפרשנות הפשוטה היא שהילד באמת שונא, מה שמסתתר מאחורי המילים זה ביטחון אדיר במקומו שאחרת לא היה אומר מילים אתה והמלל המדויק הוא בעצם – אני אוהב אותך! כן, זה מפתיע אבל זה כך.
נכון וחשוב לדבר עם מאומץ בשפתו. לא מדובר בעברית אלא ב”אימוצית” – שפה ייחודית שגורמת לנו המאומצים לדבר להבין ולקלוט ולנו המאמצים לנסות לברור מה בעצם נאמר? גורמת לחזור ולחשוב מה לענות.
שנית, לדעת להתאים את התשובה לילד, לצורך של הילד ולא למה שמתאים לך כהורה. למאומץ יש חיישנים וזיכרון. הכל הוא קולט וזוכר. צריך להיות מוכן עם תשובות נכונות ואמתיות וממש לא מומלץ לעגל פינות כי גם אלה יזכרו.
כאב או כאם לילד בן חמש אני ממליצה לבלות הרבה עם הילד, בילוי מין הסתם מחזק את הקשר יוצר חוויות משותפות אבל גם נותן זמן להבין אימוצית, להרגיש את הילד, ללמוד מה בעצם הוא אומר ואיך הוא אומר כל דבר. זה לימוד אין סופי לאורך השנים.
זכור שהמאומץ גדל כבנך, ככל ילד רגיל, אך נדרשת רגישות ותשובות אמיתיות ללא עיגול פינות מיותר, כשהוא מעלה נושאים מסוימים, בוודאי כאלה הקשורים באימוץ.

הענקת שם לילד מאומץ / האם להשאיר לילד את השם המקורי שניתן לו בבית הילדים, אפילו כשם שני? עליזה כ.
עליזה שלום, אני מודה לך על פנייתך בחירת שם לילד הוא אחד הבחירות הראשונות שהורה מאמץ צריך לעשות. עוד בחו”ל אחרי שהות קצרה עם הילד, ולאחר ההחלטה על אימוצו, על ההורה המאמץ לקבוע את גורלו של ילדו ולהחליט על שם. יש הורים שבוחרים שם על שם אדם אחר, יש כאלו שבוחרים לפי מראה הילד או על פי מסר שהוא משדר ויש אחרים שנעזרים בנומרולוגיה או בקבלה. כל הדרכים לבחירת שם נכונות וטובות. מומלץ שכל הורה יסתמך על מערכת השיפוט שלו יבחר את השם המתאים לו ביותר. באופן אישי הייתי מציעה לתת לילד שם ישראלי כי כאן הוא יחיה ויגדל. שם חריג עלול לגרום לבעיות ולתהיות מיותרות. גם לגבי שם שני העניין אישי אולם לטעמי ולדעתי אין מקום לשם זר. כך גם בנותיי נקראות על שם הורי, ובדרך זו אני מחזקת את הקשר עם הורי ואת זהותן הישראלית. שם שני זר, ישאיר את העבר תמיד בהווה, וכביכול לא תהיה מנוחה למה שהיה… אין לי ספק שאין צורק או סיבה להשליך את העבר ויש לתת לו מקום של כבוד אבל אין צורך להביא אותו להווה, להנכיח אותו מדי יום ביומו ולגרום לילד קטן לתת עליו דין וחשבון בכל מקום שילך.. שם שני מופיע בת.ז. וככזה הוא מלווה את הילד לכל חייו. האימוץ הוא גם כך הוא חלק מחייו של הילד, לדעתי אין צריך לתת לו מקום מעבר להכרחי. מקווה שעניתי.. .
שאלות ומבחנים של ילד מאומץ / שלום, אימצתי את דודי מרוסיה לפני 12 שנה, היום הוא בן 13 וחצי. דודי הוא בן יחיד, מפונק ומקסים. הוא יודע שאנחנו אוהבים אותו, אבל לא מפסיק לשאול, לבחון ולבדוק האם זה עדיין כך. כשאנחנו מדברים אתו הוא מתנצל, אבל לנו זה נראה כאילו זה גדול עליו והוא לא יכול להשתלט על זה? מה עושים מתי זה נגמר? תודה יוכי
יוכי, שלום כל ילד מאומץ שואל, בודק, בוחן ומברר את מקומו. השאלות של דודי יכולות לנבוע משתי סיבות: סיבה ראשונה – בדיקה אובייקטיבית של דודי אתכם ואת מקומו בבית. יכול להיות שדודי לא ממש מרגיש בטוח ולכן הוא מברר ושואל שוב ושוב אם אתם אוהבים אותו. בדיקה כזו היא בגדר חיזוק ואישוש להרגשה הפנימית שיש לו שאכן זה כך. הבדיקה אינה יושבת בראשו של הילד כשאלה לוגית שכאשר היא תקבל מענה (אולי בפעם העשירית) היא לא תשאל שוב, אלא זה נמצא בתוכו כחלק מהפן הרגשי. סיבה שנייה – לילדים מאומצים המושג “מובן מאליו” אינו מושג מוכל. אנחנו מבינים ברמה הלוגית את הפירוש אך לדעת לקבל את זה עד הסוף לדעתי מורכב לנו. הבדיקה והשאלות הן אין סופיות בכל נושאי השייכות על כל גווניהם. מושגים כבטחון, אהבה, שייכות, משפחה הם מושגים שנבדקים בלי סוף ותמיד יגיע המשפט “את לא אוהבת אותי מספיק”, “אתה לא אוהב אותי בכלל” וכו’. המשפטים מגיעים ממקום של חוסר, חוסר בהרגשה המוחלטת של המובן מאליו.. על מנת לדעת ולהבין יותר את דודי הייתי מציעה לפתוח אתו בשיחה, לשאול אותו, להקשיב לתשובותיו וללמוד מה מפריע לו במיוחד. על אילו נושאים הוא שם דגש, למה הוא מייחס חשיבות ועוד. חשוב לנסות ללמוד מתשובותיו את המחשבות שמובילות אותו לשאלה על אהבה. ככל שדודי וילדים אחרים ידעו לענות בעצמם על השאלות שבראשם יהיו להם בעתיד קל יותר להתמודד עם הסביבה, לרבות הסביבה הקרובה, כבני זוג. שפה רגשית ושאלות מסוג זה מלמדות את הילד לסמוך על האחר ובמקביל לדעת את מקומו. לסיכום יוכי, ילד מאומץ לעולם בודק. בגילאים מבוגרים ובסיטואציות בטוחות יותר התופעה מתמתנת אולם לא בהכרח היא “עוברת”. בהצלחה גדולה עם הרבה סבלנות סובלנות ואהבה יונית
ילד מאומץ זה אופי? / שלום יונית, אנחנו הורים לילדה בת 14 אותה אימצנו בגיל שלוש. לקח לנו זמן להתחבר, היו קשיי שפה והבדלי מנטליות, אבל בסוף התחברנו ונקשרנו מאד. הבעיה שבתנו מתנהגת כילדה מרצה מידי. היא ילדה טובה, תלמידה טובה עושה בדיוק את מה שמצופה ממנה. היא אף פעם לא אומרת לא. לדעתנו זו בעיה. אנו מרגישים שהיא מרצה אותנו ולא מחליטה לבד גם לא על דברים קטנים. היא מבקשת אישור ומתייעצת כל הזמן. התנהגות זו נראית לנו חריגה בגילה. היינו שמחים אם היא הייתה יותר ספונטנית. אילנה ורון
שלום אילנה ורון, שאלתכם בנוגע לריצוי היא שאלה שנתקלים בה הרבה הורים מאמצים. ילדים מאומצים רבים מתנהגים בצורה מרצה כדי להיות בטוחים במקום שלהם בבית. הפחד הגדול אצל ילדים מאומצים שחוו נטישה ועזיבה אחת או יותר היא שלא ירצו אותם שוב ואז הם יאלצו לעזוב. בתכם הגיעה לשקט בגיל מאוחר יחסית. גיל שלוש הוא גיל שילד רגיל כבר יודע בדיוק את מקומו ובטוח בו. התחלת החיים מחדש בגיל כזה עלולה לגרור הרגשה של חוסר בטחון. היום, לאחר יותר מעשר שנים, בתכם יודעת שאתם הוריה ושאתם אוהבים אותה מאד אבל היא לא מוכנה לקחת “צ’אנס” ולכן היא מתנהגת הכי טוב שאפשר, על מנת שלא תהיה לכם עילה שלא לרצות בה. אני מציעה לכם לנהל עמה שיחה ולברר בעדינות מה מקור ההתנהגות, להקשיב לתשובות וללמוד מהם מה מפריע לה? איפה היא מרגישה חוסר בטחון ומדוע? ואיפה אפשר להקל עליה… אני ממליצה לעשות ניסיון ולאתגר אותה בפעילות שאתם בוודאות מרשים ולראות כיצד היא מבצעת אותה בפעם הבאה ללא רשות. אפשרו לה לעדכן אתכם על הפעילות שהתבצעה בזמן אמת או בדיעבד, ללא פניה לבקשת רשות, וכך, בצעדים קטנים, תקנו לה את הביטחון שהיא יכולה לנסות לעשות דברים לב, בוודאי ללא כעס מצדכם. בצעדים קטנים מתקדמים בבטחה. בהצלחה יונית
שתי שאלות שמתאימות למאומץ בוגר / שלום, הילד שלי אומץ בישראל לפני כ-25 שנה בגיל שבועיים ועדיין מרגיש שננטש. אני יודעת שיש כאלה שנזנחו או שהוצאו מבתיהם בצו בית משפט ומרגישים הרגשה דומה. אותם אני באופן אישי יכולה להבין, מה דעתך על הרגשתו של בני? מירה
מירה שלום, ילד שנולד ואמו מחבקת אותו מיד אחרי הלידה, מניקה ומנשקת מן הסתם מרגיש וגדל אחרת מהילד המאומץ. אישה שנכנסת לבית החולים כשהיא בהריון, ויוצאת לבד, השאירה שם בבית החולים מישהו. גם אם לאחר שבועיים הגיע הילד שלך לביתך הוא עדיין ננטש לשבועיים. הוא נעזב מאחור. עובדתית זה כך. לדעתי אין קשר לטיפול המסור בבית ילדים כזה או אחר, והזמן הקצר ששהה שם, לרבות הטיפול המסור במשך שנים שקיבל בביתך, להרגשת הנטישה. הייתה נטישה. היא בוצעה על ידי האישה שהייתה האם הביולוגית של הילד. אנו המאומצים שמחים שביום אחד חיינו השתנו ומצאנו משפחה! בוודאי שמאושרים שהזמן היה קצר, כמו אצל בנך. אני מזמינה אותך לזכור שישנם ילדים אחרים שנשארו מאחור ולא אומצו, גם אנחנו לא שוכחים אותם. הרגשת הנטישה היא ההתחשבנות שיש למאומץ עם עברו. עוברים את זה לאחר עבודה קשה בתהליך של סליחה, תהליך שלא לכל מאומץ קל לבצע, ולא כל מאומץ מוכן להתמודד עם הקשיים והתוצאות שלו עד לרגע זה.
פתיחת תיק אימוץ ועוד / שלום, הילה שלי אומצה בגיל חצי שנה בישראל. היום היא בת 17. לפניה אימצנו את רועי (השמות בדויים). אנחנו נותנים לשניהם את מה שהם רוצים וצריכים. אוהבים אותם אהבת נפש. רועי היום משרת בצבא וכל עניין האימוץ לא מטריד אותו. הוא לא מדבר על זה. לעומתו הילה בכל רגע נתון יכולה לומר לנו שהיא מחכה לגיל 18 לפתוח את התיק ולחפש את המשפחה שלה, כהגדרתה. במה שגינו בנוגע אליה? מה, אנחנו לא המשפחה שלה? פנינה.
פנינה שלום, מפנייתך אני מרגישה את הכאב שיש לך כאשר הלה מדברת אתך על תיק האימוץ. מהיכרותי הטובה את עולם האימוץ גם אני השתמשתי באותם משפטים בדיוק בגילה של הילה. אני אהבתי את הורי מאד ולאהבה, לביטחון ולהרגשת השייכות לא היה שום קשר לנאמר. נהפוך הוא, אם לא הייתי מרגישה כל כך בטוח בבית לא הייתי מעיזה לומר להורי את הדברים האלה. כייוון שידעתי שאני בטוחה במקום שלי היה לי את האומץ להתבטא כך. הילה ילדה סקרנית. סקרנות היא אחד הגורמים שיכולים לגרום למאומץ לפנות לשירות למען הילד ולבקש לפתוח את התיק. גורמים נוספים יכולים להיות: זכותי לדעת, מגיע לי, או מידע רפואי שאני זקוק לו להחלמתי או להחלמת ילדיי (גנטיקה). אני מבינה ללבך ולחששך בנוגע לרצונה של הילה לפתוח את תיק האימוץ בגיל 18, ואיני יודעת אם מילותיי ירגיעו אותך אך לדעתי, אין לך סיבה לחשוש מעצם הגשת הבקשה. אני ממליצה שתהיי נוכחת באירוע זה, אהבי אותה ותני לה ביטחון. זה הדבר הכי חשוב לדעתי שאת צריכה לתת לה. המתיני, אין לאן לרוץ ואין לאן למהר.. כמו שנכתב בשיר. הילה רק בעוד שנה מגיעה לגיל 18, לפני גיל זה היא אינה יכולה לפתוח את התיק ואולי בעוד שנה היא תחשוב ותרגיש אחרת. וגם…הרבה חיזוקים! הילה חייבת לדעת שאת שם בשבילה בכל עת ובכל מצב! יונית

שלום יונית, קוראים לי אורי, אני בן 39 ומבקש שתעזרי לי לאמץ ילד… איך עושים את זה?
אורי שלום, אני מודה לך מאד על הפניה. אימוץ ילד בישראל מתנהל אך ורק באמצעות השירות למען הילד, במשרד הרווחה או באמצעות עמותות מורשות לאימוץ ילד מחו”ל. הצעתי לך – קרא את כל החומר המפורסם על אימוץ באתר השירות למען הילד. כך תוכל להבין את כל הקריטריונים השונים לאימוץ ולפנות לדרך המתאימה לך ביותר, אימוץ בארץ או בחו”ל. אני מאחלת לך הצלחה רבה ומצרפת לינק לאתר השירות לנוחיותך. http://www.molsa.gov.il/UNITS/WINGS/AGSHERUTIM/Pages/ShirutEledEmuz.aspx יונית.
שלום קוראים לי רויטל ואני מאומצת בוגרת (בת 25 ). אני מכירה מהאינטרנט, ובכלל מחיי הפרטיים, בעובדה שיש מאומצים שחייבים לסגור מעגל ולפתוח את התיק. לי אין דחף כזה ולא רצון. האם זה משהו שמומלץ בכל זאת לעשות? במילה, גדלתי במשפחה רגילה, היום אני חיה עם בן זוג לפני חתונה ו…טוב לי בחיי. אז כדאי לפתוח?
הי רויטל, פתיחת תיק אימוץ בעיני אינה משהו שכדאי או לא כדאי לעשות. לבקש לקבל מידע על משפחה ביולוגית זה משהו שצריך לבעור בעצמותייך, לא לתת לך מנוח… או כמו שאומרים “לא לתת לך לישון בלילה”. ישנם הרבה מאומצים שלא מעוניינים כלל לדעת את כל הפרטים, ומכל סיבה שהיא -זה ממש בסדר. זו התנהגות לגיטימית, ואם עדיין אינך מרגישה כך, את במקום אחר ותהיי שלמה אתו. זה ממש בסדר. לא כל מאומץ מבקש לפתוח את התיק וגם מאלה שביקשו לא תמיד שמעתי על “סגירת מעגל” וחיים שלווים לאחר הפתיחה. אני מזמינה אותך להקשיב לעצמך, לתת לבטן ולרגשות לדבר, אין טעם ללחוץ… חייבים להגיע לשירות למען הילד מאד מוכנים, ושלמים עם התהליך שעומד לקרות. גם כך תהליך פתיחת התיק אינו קל רגשית, כנסי לתהליך רק כשתהיי מוכנה לו ושלמה אתו. מקווה שעזרתי יונית
שלום יש לי שאלה עקרונית. אנחנו הורים לשני ילדים מאומצים ומודה שקשה לנו איתם. קשה לנו להציב גבולות כי אנחנו כל הזמן נזכרים מאיפה הגיעו ומפה הדרך לוויתורים קצרה. יש לך רעיון? דוד.
שלום דוד, אני אפתח את תשובתי ואומר ששאלה זו היא אחת השאלות השכיחות שיש סביב הנושא. כל הורה רגיל ומאמץ שואף לגדל את ילדיו כמאושרים. הצבת גבולות לילד אינה הופכת אותו לאומלל או למסכן. ילד לרבות מאומץ זקוק לגבולות שיוצרים אצלו הבחנה בין טוב לרע, בין מותר לאסור – הבנה של המושג “עד פה”. נושא הצבת הגבולות לילד מצמיח אותו כילד/ נער ואדם טוב יותר, נותן ומקבל ולא רק מקבל, משמיע ומקשיב ולא רק משמיע. הילד גדל כעצמאי במעשים ובמחשבות, לומד ובונה את עולם הערכים של חייו. כהורים מפצים, סליחה על ההתבטאות, אתם מקלקלים את הילד, ולתקן זה מורכב מאד ולעיתים אפילו קשה. אשמח לשוחח איתך בנושא ולהדריך אותך כיצד לדעתי עליכם לנהוג כהורים וכמשפחה. יונית
שלום יונית, קוראים לי רותי אני בת 29 ואחת מ-9 ילדים שאמא שלי ילדה. יש לי 2 אחים שהוצאו מהבית ונמסרו לאומנה ואח”כ לאימוץ. היום האחים שלי צריכים ליות בני 23 ו-25. אני יודעת שרק הם יכולים לבקש לראות אותנו אבל בכל זאת אנחנו 3 אחיות שרוצות לדעת מה קרה איתם… איך אפשר לאתר אותם?
שלום רותי פנייתך מרגשת אותי מאד. אני מקווה שהצעתי לך תעזור ותועיל. תיק אימוץ נמצא פיזית ומתנהל במשרדי השירות למען הילד. כמו שכתבת, רק ילד מאומץ רשאי להגיש בקשה לשירות לקבל מידע על עברו. חלק מהמאומצים עושים זאת סמוך לגיל 18, חלקם מבקשים את המידע בגילאים מאוחרים יותר וחלקם לא מבקשים כלל מידע על משפחתם הביולוגית. הצעתי לך – כתבי מכתב עם הפרטים שלכן (של כל שלוש האחיות) ובקשי מפקידות הסעד במשרדי השירות למען הילד הסמוך לביתכן להכניס לתיק האימוץ מכתב זה. כשיגיע היום, יסייע המכתב בידי עובדות השירות לאתר אתכן וישמש לאחייך בסיס לחיפושים אחריכן. אני מעריכה שהבקשה שלכן להכניס מכתב לתיקי האימוץ תתקבל בברכה ושבקשתכן תמולא. בהצלחה עם הרבה סבלנות, יונית

במשך שנים נתקלתי בשאלות שמאמצים שאלו אותי. אני מכירה את ההתמודדות שלכם, מכירה חלק גדול מהסוגיות, הקשיים והחלומות של ילדכם. צרו קשר, ספרו לי עם מה אתם מתמודדים, מה מציק לכם שאלו את השאלות הכי כואבות והכי נוקבות ואשמח לסייע לכם. אני כאן בשבילכם, ללוות ולתמוך,

צרו קשר ושאלו שאלה…